פסק-דין בתיק ת"א 2034-08

1.         התובעת, ילידת 1941 ופיזיותרפיסטית במקצועה נפצעה בתאונה שהתרחשה ביום 7.8.06 (להלן: "התאונה").

            לטענתה, החנתה את רכבה בשעת בוקר במפרץ חניה ברחוב דב הוז בכפר סבא בו המכוניות חונות באלכסון למדרכה ולכביש. בין מקום חניית הרכב לבין המדרכה הרחבה הפרידה ערוגת צמחים, כשפס מדרכה בין החניה לבין ערוגת הצמחים היה חסום על ידי פגושי המכוניות החונות. לפיכך ניצבו בפניה שתי אפשרויות: ללכת על הכביש כ-12 מטר על מנת להגיע למעבר מסודר למדרכה או לחצות את ערוגת הצמחים ולהגיע למדרכה. לדבריה בחרה באפשרות השניה, גם מאחר שלא רצתה להסתכן וללכת על הכביש שהתנועה בו היתה סואנת, וגם מאחר שבתוך ערוגת הצמחים היה שטח ריק ללא צמחיה שנחזה כמעבר להולכי רגל.

            כשחצתה את ערוגת הצמחיה נתקלה רגלה הימנית במכשול שהתברר שהינו ברזל חלוד בצבע ירוק שהיה מוסווה בין הצמחיה הירוקה, והיא נפלה לכיוון המדרכה. רגלה נחתכה והיא אושפזה בבית החולים למשך יומיים.

            המומחים הרפואיים מטעם הצדדים קבעו שניהם כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% בשל שתי צלקות שנותרו בשוק רגלה הימנית של התובעת. מומחה התובעת קבע כי מדובר בנכות פלסטית ואילו מומחה הנתבעות קבע כי הנכות אסתטית בלבד.

2.         התובעת טוענת כי הנתבעת 1 (להלן: "העירייה") התרשלה בכך שהותירה בערוגת הצמחים את הברזל שגרם לפציעתה של התובעת ביודעה שהערוגה משמשת גם למעבר הולכי רגל, אשר האופציה האחרת העומדת בפניהם (ללכת על הכביש) מסוכנת יותר.

3.         העירייה טענה כי אין לדעת היכן נפלה ונחבלה התובעת ולכן לא הוכח כל מחדל. כן טענה כי התובעת מיהרה וניסתה לקצר את דרכה דרך ערוגת הצמחים.

            העירייה טענה עוד כי אם קיימת אחריות, הרי יש להטילה על קבלן הגינון של העירייה הלא היא הנתבעת 1 ומנהלה הנתבע 2, אשר אליהם ואל מבטחתם שלחה העירייה הודעת צד ג', שכן הם אחראים לטיפול בערוגת הצמחים ומחובתם להודיע גם לעירייה על מפגעים הקיימים שם.

4.         צדדי ג' טענו כי אותו ברזל הינו חלק מגדר, וכי העירייה אחראית לגדרות שבתוך הצמחיה ולא קבלן הגינון, וכי העירייה ידעה עליהן ולכן לא היה על קבלן הגינון לדאוג לתיקונן ואף לא להודעה עליהן.

5.         השאלה הראשונה אותה יש לבחון הינה האם אירעה התאונה כפי שמתארת אותה התובעת והיכן אירעה היא.

6.         גרסת התובעת הובאה לעיל מתוך תצהירה ובעדותה חזרה עליה, תוך שהיא מציינת כי לא הבחינה במוט הברזל שהיה "נמוך וירוק בין השיחים ובולט טיפונת" (עמ' 17 ש' 16-17). מטבע הדברים, יש לצפות כי התובעת תציג ראיות לגבי מקום וסיבת הנפילה ובדרך כלל מוגשות תמונות המציגות את מקום הנפילה ואת המכשול או המפגע שגרמו לנפילה. אף כאן הציגה התובעת תמונות שונות. חלקן צורפו לכתב התביעה, חלקן צורפו לתחשיב הנזק (ת/ 1-ת/2 - 5 תמונות שסומנו 1-5) וחלקן צורפו לתצהיר התובעת (2 תמונות שסומנו 6-7).

            בעדותה חזרה התובעת והדגישה כי "לא סימנתי איקס על המקום שנפלתי" (עמ' 16 ש' 23), "אני לא יכולה להצביע על הסנטימטר שבו נפלתי"( עמ' 16 ש' 30), והדברים נאמרו מפיה במקומות לא מעטים נוספים. כך, גם כאשר הוצגו לה התמונות, לא זיהתה בוודאות את מקום הנפילה. משנשאלה התובעת לגבי תמונה מס' 2 בה נראה מוט ברזל ירוק האם זה המוט שפגע בה השיבה "התמונה הזאת משקפת את המצב של הערוגה שם. יכול להיות שעברתי 5 ס"מ לפה או 5 ס"מ לפה. אני לא עשיתי איקס על המקום שעברתי בו. זה משקף את הצורה של הערוגה" (עמ' 15 ש' 1-2). לגבי תמונה מס' 3 בה נראה מוט ירוק, גם אם גדול יותר השיבה התובעת כי לא צולמה במקום בו עברה. לגבי תמונה מס' 7 שגם בה נראה מוט ירוק מוסתר מעט, לא ידעה התובעת לומר אם מדובר באותו מקום בו צולמה תמונה מס' 2, אך השיבה לגבי תמונה מס' 7 כי "תמונה 7 זה המקום. אני יכולה לזהות. זה המקום שבו נפלתי. אני חושבת" (עמ' 17 ש' 9-10). התובעת סימנה גם על גבי תמונה מס' 7 את מקום הנפילה.

            לדברי התובעת, התמונות צולמו על ידי חבר, כ-10 ימים לאחר התאונה, כשהיא עמדה בצד השני של הכביש ואמרה לו שנפלה על אחד השבילים (עמ' 14 ש' 24). אחר כך אמרה שעמדה לידו עם הקביים ואמרה לו שפה זה קרה. כנראה התובעת התכוונה כי הראתה באופן כללי על הערוגה, שכן הוסיפה ואמרה "נכון שהערוגה היא 12 מטר אבל אני לא יכולה לדעת בבטחון אם זה בדיוק כאן או בדיוק כאן" (עמ' 15 ש' 7-8).

            בעלה של התובעת העיד כי אשתו צילמה את התמונות, אבל אח"כ תיקן תשובתו ואמר שפעם אשתו צילמה ופעם צילם חבר בשם שלמה אייזנברג שייתכן שהיה הראשון שצילם (עמ' 25 ש' 6-14).

            משנשאלה התובעת על ידי בית המשפט כי למרות שאמרה שלא סימנה באיקס את מקום הנפילה הצביעה על מקום זה בתמונה מס' 7 השיבה כך: "זה הכי דומה למה שאני יודעת וזוכרת. אבל אני לא יכולה לעשות על זה תעודת ביטוח כי לא עשיתי איקס במקום. בזמן שזה קרה לא שמתי שם את השלט. אני הייתי פחות או יותר במרכז, מול האמצע של מגרש החניה הזה. כאשר עשינו את הצילומים באנו פחות או יותר למרכז. הערוגה לא לגמרי רצופה ולכן אני לא יכולה להגיד שזה בדיוק המקום שבו נפלתי. מה שסימנתי קודם נראה לי הכי סביר לנסיבות המקרה. אני זוכרת שהיה שביל שבו עברתי בבטחון ולמרב הההפתעה , ברגל ימין נתקלתי במשהו שאי אפשר היה לראות אותו" (עמ' 22 ש' 31-32; עמ' 22 ש' 1-5).

7.         המסקנה שיש להסיק מהעדויות הנ"ל היא שהתובעת לא הצליחה לזהות בתמונות את המקום המדוייק של הנפילה. היא חזרה ואמרה כי לא סימנה באיקס את מקום הנפילה, ויותר מכך, היא השיבה כי "אני לא יכולה לדעת בבטחון אם זה בדיוק כאן או בדיוק כאן". גם על הסימון בתמונה מס' 7 הוסיפה בתשובתה בדבר זיהוי המקום את המלים "אני חושבת" וגם בתשובתה לבית המשפט אמרה כי "זה הכי דומה" למה שהיא יודעת וזוכרת. בנוסף, בתצהירה העידה התובעת כי נפלה לעבר המדרכה וכי לאחר מכן קמה מהמדרכה, אך בתמונה מס' 7 נראה המוט קרוב יותר לפס המדרכה ממנה באה התובעת ומרוחק יותר מהמדרכה הרחבה אליה צעדה התובעת ואשר עליה טענה כי נפלה. גם העובדה כי אותו חבר שצילם את התמונות לא הגיע להעיד ולא שפך אור על הדרך בה צולמו התמונות מחזקת את המסקנה כי לא ניתן לקבוע שתמונה מס' 7 מראה את מקום הנפילה.

8.         האם מסקנה זו מביאה לכך שהתובעת לא הוכיחה את אירוע התאונה ואת מקומה? התשובה לכך היא שלילית. עדותה של התובעת כי עברה בערוגת הצמחיה ונפגעה ממוט ברזל שהיה שם היתה אמינה לחלוטין בעיני. מקובל עלי שהתובעת נתקלה בגדר שבלטה לתוך המעבר או בעת שהלכה בתוך או בצד צמחיה דלילה המאפשרת מעבר. גם סוג הפציעה של התובעת והצלקות שנותרו לה תואמים את גרסתה. התובעת לא הצליחה אכן להראות בתמונות את המקום המדוייק של התאונה, אך עובדת היתקלותה במוט ברזל שהיה בערוגת הצמחיה איננה מוטלת בספק. הצילומים מצביעים על קיומם של מוטות ברזל בערוגת הצמחיה וגם בעדותו של מנהל מחלקת גינון ונוף בעירייה אושרו הדברים. לעובדה כי התובעת לא הצליחה להצביע על המיקום המדוייק של המוט תהא משמעות בהמשך, מבחינת אשמה התורם, כפי שעוד יובהר להלן.

9.         משאלה הם פני הדברים, האם קיימת אחריות לעירייה לתאונה?

10.        תחילה יש לבחון את השאלה האם צריכה היתה העירייה לצפות מעבר התובעת דרך ערוגת הצמחיה. העירייה טוענת כי קיימים מעברים מוסדרים המובילים מהכביש אל המדרכה, וכי אין היא צריכה לצפות מעבר דרך ערוגת הצמחיה וכי מי שעושה זאת הם "עבריינים" שהחליטו לקצר דרך (עדות מר וולשטיין, מנהל מחלקת הגינון, עמ' 29 ש' 6-7) וגם התובעת היא "עבריינית" (עמ' 32 ש' 7).

11.        התשובה לשאלה שהוצגה לעיל הינה חיובית וטענת העירייה נדחית.